<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ג ח"ח</h1>
<h2>דף ג.</h2>
שלש ארצות לנישואין פירוש כל הארצות לענין נישואין שלשה הם יהודה ועבר הירדן והגליל אין מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך אבל באותה הארץ מוציאין מכרך לכרך ומעיר לעיר אבל לא מכרך לעיר ומעיר לכרך ואין מוציאין מנוה היפה לנוה הרע אבל מוציאין מנוה הרע לנוה היפה ורשב"ג אומר אין מוציאין אפילו מנו' הרע לנוה היפ' שנוה היפ' בודק והלכת' דאין מוציאין והרמב"ם ז"ל ור"י ור"ת שמוציאין ופי' רמב"ם שנוה היפה בודק כלו' שהי' צריכ' להטפל ולבדוק עצמה בנוה היפה כדי שלא תהי' בו קלה או כעור' ובגמר' מפ' משו' שינוי האויר כי שינוי וסת תחלת חולי מעיי' וכל זה דוק' מיהוד' וארש ביהוד' או בן גליל שאירש בגליל אבל מיהוד' שאירש בגליל כופין אותה לצאת שעל מנת כן נשאה. ומוציאין מעי' שרוב' גוים לעיר שרובה ישראל אבל לא בהפך וכלל שאם נשאה באחד מארצות האלה והוא מקום מולדתו ודירתו אין כופין אותו לצאת משם וכל שכן אם נשאה באחת מהן במקום מולדתה ודירת' שאין יכול להוציאה משם שיפה כח האשה ומפרש מתניתין ותוספתא כן אם האיש מיהודה והאשה מגליל ונשאת ביהודה שהוא מקומו אין מוציאין האיש ממקומו לילך אחריה לגליל כיון דיהוד' וגליל הן שתי מקומות ואין שיירות מצויות מזו לזו ואין יכול לדע' תמיד מאנשי מולדתו אבל אם נשאה בגליל כופין אותו לצאת שעל מנת כן נשאה ואם האיש והאשה ממקום אחד ביהודה אע"פ שנשאה בגליל כופין אותו לצאת מגליל אפילו מכרך לעיר ומעיר לכר' ואם האשה מכרך והאיש מעיר או בהפך ושניהם ביהודה ונשא' בעיר אין האשה יכולה לכופו שיניח מקומו כיון דאין שני המקומו' שוין והוא נשאה בעיר וכל שכן אם נשאה בעירה שאין האיש יכול לכופה אבל מקומותיהן שוין כגון שניהם כרכים או עיירות כופין האיש לעזוב מקומו אפילו שבמקומו נשאה. ופירש הירושלמי [פי"ג ה"י] לזה הדעת ולעלות לארץ ישראל ולירושלם הכל מעלין לארץ ישר' ויש אומרים כי הכל לפי הקדושין דמשמע דיפה כח הבעל מכח האשה דגרסינן בו הוא רוצה לעלות לארץ ישראל והיא אינ' רוצה כופין אותה היא רוצה ואין הוא רוצה אין כופין אותו וכן הדי' אם הם בארץ ישראל ורוצין לעלות לירושלם ופירש רבי מאי' דאיירי בכפיית האשה ופירשו התוספות דוקא שהיה מיהודה ואר' אשה ביהודה אין יכול להוציאה למדינה אחרת אעפ"י שאינו מקום תולדתה כי יכולה לומר כאן נתקדשתי אבל אם היה מיהוד' וארש אשה בגליל וכו' אפילו הלך לגליל וקדשה בסתם כופין אות' לצאת ליהודה ואף על גב דקא אמר נשאה אשמעינן רבותא דאף על גב דאחר כך נשאה לאחת מן שאר הארצות כגון בעבר הירדן כופין אותה לצאת ליהודה כי על דעת קידושין היה הכל שהי' הוא דר שקדשה ביהודה כאלו התנה שהלך אחריו ליהודה. ופירוש הירושלמי לפי סברתו ולעלות לארץ ישראל ולירושלם פי' ר' מאיר כי הירושלמי שכתבתי שהביא הוא פליג אגמר' דידן ופי' דאיירי בזמן שעושין לפי הירושלמי ופירש שהמשנה שלנו שנשנית בזמן הבית וזה דין המשנה והגמרא שלנו הכל עולין לארץ ישראל אפי' עבדים ואפילו מנוה היפ' לנוה הרע ואין הכל מוציאין הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין. הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות כופין אותה לעלות ואם לאו תצא בלא כתובה היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות כופין אותו לעלות ואם לא יוציא ויתן כתובה וכן לצאת כל אחד יכול לכוף חבירו שלא לצאת ואם הוא רוצה יוציא ויתן כתובה ואם היא רוצה לצאת תצא בלא כתובה וכל אלו שאמרנו תצא בלא כתובה דינם בענין כתובה כדין האילונית וכבר כתבתי דינם למעלה. ורב אלפס פסק כגמ' שלנו וכן פסק הרמב"ם ז"ל ולא חילק בין בזמן הזה לזמן הבית כתובות.
